האני שנועדתי להיות

אימון בשילוב תטא הילינג להשגת יעדים

  • אוף, שאלה אחת והלב שוב נאטם

    כבר מעל חודשיים אני בתהליך אינטנסיבי של להרגיש מחדש.

    עוברת דרך שינויים רבים, זיכרונות אשר דורשים ממני אומץ ללכת בדרך.

    אני גם מקבלת אותות מהעולם שסביבי שאני בדרך הנכונה: נכנסת לאוטו ומדליקה

    את הרדיו רק בשביל לשמוע את אלטון ג'ון שר : are you ready for love?

    (האם את מוכנה לאהבה?), וצעקתי לעצמי באוטו תוך כדי שירה: yes i'm (כן, אני מוכנה).

    ובאמת הייתי מוכנה, עד לשאלה הבאה ששאל אותי המנטור שלי.

    זה היה לקראת סוף הפגישה. לא צפיתי את זה מגיע:

    זה נהדר ויפה שאת אוהבת בעוצמה אבל מה עם לאהוב אותך במלוא העוצמה?

    למרות המחנק שעלה לי, הרגשתי מוכנה לקחת את המשימה.

    ואז יצאתי להליכה עם המשפט "אני אוהבת את עצמי במלוא העוצמה ואני נשארת בחיים".

    אני צועדת חצי שעה ואומרת את המשפט ו... כלום! לא מרגישה כלום! איך זה יכול להיות?

    אין לי קצה חוט להבין למה אני לא מרגישה.

    מבחינה מנטאלית עלה לי שכאשר אוהבים צריך לוותר, לתת. שמתי לב שאין לי הקשרים בין אהבה לגבולות

    ועקרונות. כלומר, שאנחנו באהבה אנחנו נותנים ומקריבים ואני לא רוצה להיות שם מפני שהעקרונות והגבולות

    שלי לא ברורים, ואם זה כך כל אחד שאני אוהבת יכול לרמוס אותי, אבל רגשות לא עלו בי.

    הראש המשיך לומר לי, שאני לא יודעת לזהות מה טוב בשבילי ומה לא ובגלל זה אני לא אוהבת,

    כי אז יכולים לנצל אותי. אין לי שליטה באהבה.

    וכאשר אנשים אמרו לי שהם אוהבים אותי, הרגשתי שיש לי כוח עליהם ואז ניצלתי אותם או זלזלתי בהם.


    זו היתה מניפולציה מעולה של הראש על מנת שלא אתמודד עם הלב.

    חזרתי לבחון את המשפט - "אני אוהבת את עצמי במלוא העוצמה ואני נשארת בחיים"

    המשכתי לומר לעצמי את המשפט שלי ושוב, כלום.

    אז לקחתי את התפקיד של המאמנת. כאשר אנשים באים אלי ומשתפים אותי, אני מקבלת

    אותם כמו שהם מפני שאני רואה את התמונה של ההיסטוריה שלהם וזה ברור לי מדוע הם פיתחו

    את ההתנהגויות שלהם ואיך זה מגן עליהם, אבל לעצמי אני לא מסוגלת לחבר את ההיסטוריה עם ההווה.


    ואז הראש שלי עבר לשיחה על הבורא. הרי הוא אוהב אותי ללא תנאי! ואז... אז הגיע הבום הראשון שלי!

    אולי הוא לא אוהב אותי ללא תנאי? הרי בשביל מה אני נמצאת בעולם הזה? בשביל לעשות "תיקון" ענה

    הראש.

    בלי יכולת לשלוט על שטף המחשבות עלתה מחשבה - אם אני צריכה לעשות תיקון זה אומר שאני...

    מקולקלת!

    גל... מה גל? צונאמי של רגש הציף אותי. חוויתי את החוויה ש"אני לא טובה מספיק" במלוא

    העוצמה. זה היה כל כך חזק שנפלתי לארץ והתייפחתי כמה דקות.

    הלב שלי השמיע קול פתאום: אנחנו כאן כדי להתפתח, ללמוד, לברוא את עצמנו.

    והראש עונה לו: בלה בלה בלה.. אנחנו כאן כי אנחנו מקולקלים!

    זו היתה חוויה קשה מנשוא! סיימתי את ההליכה ללא מענה למחשבה שאני מקולקלת.

    בנוסף הראש דאג לגבות את המילים שלו ברצף תמונות וזיכרונות שגרמו לי לבושה עצומה על

    דברים שעשיתי או אמרתי לאחרים בילדות ובבגרות שלי עד לאותו יום.

    ואז שאלתי את השאלה, איך אני יכולה לאהוב אותי?

    הלב ענה - אם מישהו אחר מספר לך על ההיסטוריה שלו יש לך חמלה אליו, אליך אין לך חמלה...

    מובסת ע"י הראש סיימתי את ההליכה.

    חשבתי, שבהליכה הבאה ימצא הפיתרון... אז חשבתי.

BizMakeBiz פותח ע"י